שיעורים פרטיים בבית התלמיד | שיגבור | בין חינוך להוראה

 

בין חינוך להוראה

שיגבּוּרshigbur– הינו אירגון–חינוכי עצמאי שהציב לעצמו מטרות חינוכיות להוראה "אָ-פורמָלִית" כשמערכת החינוך במשבר מתמשך ואינה מסוגלת להעניק.

במרכז הגישה מתקיימת הפרדה מוחלטת בין שני מושגים:

1) חינוך

2) הוראה

שיגבּוּר מֶמוּקד בְּהוראה,  לא  בחינוך, ביניהם מתקיים הבדל ניכר, אלא בהוראה!

חינוך

חינוך הינו הליך ארוך שנים של "חִיבְרוּת", "סוציאליזציה", שמשמעותו המעשית העיקרית היא תקשורת מיטבית בין הפרט; ילד, נער, מבוגר – לסביבתו המוכרת, ואפשרות ליצור קשר גם עם סביבה חדשה ולא מוכרת על בסיס מכנים משותפים.

בחינוך טמונים ערכים אישיים שנבנו בעיקר מהסביבה האינטימית הקרובה של המשפחה,  שעיקרה בהורים, המשכה באחים, ועם הגדילה – קרובי משפחה ברמות השונות. סבים, דודים, בני-דודים ואחיינים. ככל שהמרחק בקירבת המשפחה גדל, קְטֶנָה ההשפעה ההדדית.

הערכים האישיים של כל אדם ואדם נקבעים משילוב של ערכי–ההורים, כל אחד בנפרד ושניהם יחד, וממבנה האישיות התורשתי התלוי בגנים היוצרים תכונות שונות בין אדם לאדם, בין אח לאח ובין הילד להוריו.

הבדלים אלו בין בני-האדם יוצרים "הכרח מציאותי" ומאלצים את כולם לקבוע "כללי התנהגות" משותפים, נוחים ומוכרים שיאפשרו קשר טוב ופרודוקטיבי.

קביעת כללי ההתנהגות היא החינוך ומשמעותו היא "התאמת ההתנהגות" במציאות המשתנה בתדירות גבוהה לאירועים מסוגים שונים, שתתבסס על כללי התנהגות בסיסיים וראשוניים שהוקנו על-ידי ההורים.

אלה כוללים יכולת הקשבה, נימוסים, יחס לאחרים, צורת התנסחות בדיבור ובכתב וצורת פניה לזולת בתחום השפה. בתחום הלא מילולי – בנימת ההתבטאות ושפת הגוף המביעים יותר תוכן מאשר נהוג לחשוב. תוכן הגורר יחס ותגובת–נגד מדויקים יותר לעצם הנושא שעל הפרק.

החינוך מוטבע בהתנהגות האדם באופן הדומיננטי ביותר, בהיותו הראשון והארוך ביותר מכל השאר. ברבדים העמוקים ביותר של הילד–אדם, והופכים "לנכס צאן הברזל" של כל פרט ופרט. ככל שעובר הזמן, מוטמע החינוך עמוק יותר ויותר והופך לחלק מטבע האדם. ככל שמתקדם הזמן הוא מאבד את "גמישותו" ומתקשח לִכְדֵי דפוסי אופי התנהגותי הניתנים לחיזוי בקלות רבה יחסית, ולהכרת יכולתו הקוגניטיבית – ההכרתית של האדם.

כך אנו יכולים להתאים יותר ויותר את פעולותינו, מעשינו ומחשבותינו למקרה מסוים הנוגע לאדם מסוים וליצור תקשורת פורייה יותר.

קהילה, חברה ומדינה משתמשות בכלי-חינוך נורמטיביים וחוקיים כדי להתאים את הפרט לקבוצה ואת הקבוצה לפרט.

לעיתים קרובות קיימת התנגשות בין "החינוך של הבית" לבין "חינוך הקבוצה" למטרותיה. ההתנגשות חייבת למצוא את פתרונה באמצעים מקובלים וָלא; תהפוך את הקונפליקט – הרצונות והכוונות השונים – למריבה, למאבק ואף לאלימות.

 

הוראה

הוראה היא שם–העצם של פעולה – "שם–פעולה" משורש המילה י-ר-ה ואחד הפירושים שלה היא הורייה (להראות כיוון) והצבעה בכיוון מסוים כדברי המשורר הנערץ עלי; אמיר גלבוע:

הו֗רֵיתִּי לָה בְּאֶצְבַּע שָׁם

אָמְרָה לִי לֹא כִּי פֹּה

אָמַרְתִּי פֹּה אֵינִי רוֹֹ֗אֶה דָּבַר

אָמְרָה וּמָה אָתָּה רו֗אֶה שָׁם

אָמַרְתִּי בֶּאֱמֶת שָׁם אֵינִי רו֗אֶה דָּבַר

אָמְרָה וַאֲנִי רו֗אָה מָה שָׁם

אָמַרְתִּי וּמָה אָתְּ רו֗אָה מָה שָׁם

אָמְרָה שָׁם אֲנִי רו֗אָה שׁוּם דָּבַר וְרֵיק

אָמַרְתִּי וּמָה אָתְּ רו֗אָה מָה פֹּה

אָמְרָה פֹּה אֲנִי רו֗אָה אֲנַחְנוּ

הוראה היא מערכת בעלת מספר תכונות בסיסיות כפי שמופיע בשיר. יש הצבעה בכיוון מסוים "הו֗רֵיתִּי לָה בְּאֶצְבַּע שָׁם... וּמָה אָתָּה רו֗אֶה שָׁם... שָׁם אֵינִי רו֗אֶה דָּבַר... וַאֲנִי רו֗אָה מָה שָׁם... וּמָה אָתְּ רו֗אָה מָה פֹּה... פֹּה אֲנִי רו֗אָה אֲנַחְנוּ".

הוראה היא ידע המועבר על ידי בני אדם – מורים מיומנים השולטים בחומרי–הלימוד בהתאם להכתבת והנחיות מערכת החינוך הפורמלית.

ידע המורים תלוי במידה רבה בהכשרתם הבסיסית ובהשתלמויות להתעדכנות במידע חדש וטכניקות הוראה המתחדשות בקצב גבוה בדיוק כמו קצב התפתחות החברה, הקהילה, המדינה ובעולם. אלה, המורים, אמונים על העברת החומרים לתלמידים בצורה המיטבית המוכרת להם ובהתאם ליכולות האישיותיות של כל אחד ואחד מהם בנפרד.

בהוראה כלולים:

העברת ידע ומידע, הצבעה על כיווני–פעולה אפשריים להתפתחות ופתרון בעיות, עירור החשיבה ושידרוגה מחשיבת–מיקרו לחשיבת–מָקרו, מחשיבה מרחבית לחשיבה ממוקדת ומחשיבה נקודתית לחשיבה מופשטת.

הידע והמידע נגישים כיום למרבית האוכלוסייה ועונים על מרבית הצרכים האנושיים. כל שנותר לתלמיד הוא "להושיט יד ולקטוף אותו". לכך הוא זקוק להדרכה והוראה שתוביל אותו בדרכים הקצרות ביותר למידע הממוקד הרצוי לו.

הוא מגיע עם "מערכת חינוכית ממשפחתו" ולכן על מערכת החינוך הפורמלית לדאוג להעשירו בכלי ידע ומידע ולא "לחנך אותו". מה גם שהניסיון "לחנך אותו" יתקל תמיד בקונפליקט חריף. קונפליקט הנובע מהפערים שבין "חינוכו בבית – במשפחתו", לבין "החינוך הציבורי" שמטרותיו, המבנה שלו, "המחנכים הזרים שלו (מורי–ביה"ס)" להם יש  "אג'נדה משלהם" וכמובן רמתם האישיותית והמקצועית.

את הפערים בין חינוך להוראה, יש למצוא ולחדד את מאפייניהם השונים, ולפעול בהתאם כדי לגרום לתלמיד ללמוד ברצון רב יותר, בשמחה וטוב יותר.